Logo
   
  tip  


חטאי המורים לכתיבה - זה לא סיפור/שיר
9-1-2009

החטא הקדמון של מורים לכתיבה הוא למשוך את בסיס הלגיטימציה מתחת רגליה של יצירת אמנות המוגשת להם לבדיקה. כאשר תלמיד מרהיב עוז ומביא יצירה לשיעור, המורה החוטא, מתוך מניעים חיוביים או שליליים חושב שצריך לתת לו סטירה ויאמר לו שהיצירה שלו איננה יצירה כלל או במילים אחרות "זה לא סיפור" או "זה לא שיר". בעיני אמירה כזו יותר שהיא מביישת את התלמיד ומסרסת אותו, היא בושה למורה במיוחד אם היא איננה מנומקת. מי אומר שאם היצירה "לא מתיאמה" היום היא לא תתאים מחר? מי אומר שרק הטעם של המורה הזה קובע? אולי עקץ אותו יתוש באותו יום או הסתכסך עם מישהו? המורה הטוב צריך להיות מעל לשיקולי הטעם האישי והרגע. יש פעמים בודדות שבהן על המורה להשתמש בנשק יום הדין הזה, וגם אז עליו להותיר איזשהו פתח לתקווה או לתיקון אצל התלמיד. אם איזשהו מורה לכתיבה אמר לכם משהו כגון זה, אמרו לו שדוד אבידן ענה על כך פעם, בשיר שיש לו מספר גרסאות,ושמו "תרומה צנועה לפואטיקה של השירה" ואביא כאן את הקצרה שבהן:

שיר הוא דבר

שאני קובע שהוא שיר

לאחר שאני כותב אותו

כשיר או כלאשיר

אבל מפרסם אותו כשיר

ועכשיו תקבעו מחדש מזשיר

 

ובהקשר זה הרשו לי להמליץ על ספרו של שמעון זנדבנק, מזשיר, שיצא בהוצאת כתר בשנת 2002.

אם אתם רואים אותו בחנות ספרים, או בחנות ספרים יד שניה, קנו אותו כי הוא יקר המציאות.

 



kipul
 
 
לינקים | טיפ | צוות | שירות | פרויקט תרגום | מה חדש | שאלות | המלצות | בית
 
 
 
 
 
הטיפ השבועי