Logo
   
  tip  


התחלה
22-1-2009

אומנם נדרשתי לנושא זה בראשית כתיבת הטיפים, אולם סדנה שהעברתי ביום ג' האחרון הביאה אותי לעוד כמה מחשבות בנושא:

שולמית הראבן כותבת במאמרה "כל ההתחלות" כי "כולנו יודעים שהנגיעה בספר מתחילה מיד במשפט הראשון, במילים הראשונות. כל סופר יודע שעל משפט הפתיחה, כמו על וו, תלוי הספר כולו; ואם יש לך משפט פתיחה נכון, הספר כבר קיים באיזשהו מקום, וכל מה שצריך מכאן ואילך הוא רק לא להפיל אותו." מחרה מחזיק אחריה רפי וייכרט בסונטת המילה שלו "פעם" : עמדתי / מול / דף / ותהיתי // מה / תהיה / המילה // שממנה / יתחיל / שיר // הדבר / נמשך/ כל החיים//. עמוס עוז מדבר איתנו על הפתיחה כחוזה שאותו מנסח הכותב עם הקורא. לעיתים יש בחוזה הזה אחיזת עיניים אם בגלל כוונת מכוון, ואם בגלל אותו רישול של היד והלב שיש להיזהר מפניו.
מהי בעצם פתיחה?
הסיבה שהפתיחה כ"כ מורכבת היא כי יש בה חריגה ממצב סטאטי שהתקיים בעבר. לעיתים מדובר בעניינים של חיים ומוות (ראו למשל השיר "מוח" של דן פגיס) או תנועה ובלימתה ("הרחובות ממריאים לאט" של דוד אבידן) פתיחה יכולה להיות פתיחה מעגלית כמו בשיר "כתוב בעיפרון בקרון החתום" לעיתים מדובר בפתיחה שיש בה שינוי של סדרי בראשית כמו ביצירות מסוימות של הנריק סנקיביץ' או בטרילוגיה צמאון של שולמית הראבן. הכל תלוי באמת במנוע הדרמטי של הסיפור. פתיחה היא גם למעשה פשרה מסוימת בין העולם הבידיוני והחזיון שיש לסופר בראש לבין המצוי והמימוש באותו רגע. ולכן ההתמודדות איתה כל-כך קשה. העניין הוא שכל מספר טוב יודע שקהלו גם חסר סבלנות ואם לא ילכוד אותו כמה שיותר מהר הספר יושלך לפח ולכן כיום ישנו המתח בין לתת פתיחה מיוחדת מורכבת וארוכה לבין פתיחה תמצתית.
האם יש נוסחאות לפתיחה?
כן. כמו למשל בשיר של לאה גולדברג שבה היא משחקת על ביטויים. ניתן לתת פתיחה כוללת כמו "כל המשפחות המאושרות דומות אבל כל משפחה אומללה, אומללה לפי דרכה" של טולסטוי ולו רק כדי להתעלל בה, אולם עד כמה שהפתיחה הזו קלאסית יש אנשים כמו שולמית הראבן שרואים בפתיחה כזו משהו מסאי וזר ליצירה הספרותית. יש לי חבר שטוען שדרך טובה לפתוח סיפור היא בהכללה והגזמה שמתבדה מאוחר יותר או ברגש קיצוני במיוחד. אם אדם כועס אז הוא רותח מזעם. אם אדם עצוב אז לתאר דיכאון קליני כמעט.
האם יש מגבלת אורך לפתיחה?
טכנית, לא. ישנו הספר "טריסטראם שנדי" של סטרן שכל כולו פתיחה לסיפור שלא מתקיים בסוף. בספר "תמונה עם אבא וילדה" של רחל חלפי מצוי השיר "כל ה-" שכל כולו כמעט פתיחה הצהרתית לגבי המציאות, אבל כיום ניסויים ספרותיים אינם משהו שהקהל יכול להעריך או לקבל.
האם יש גוף שבו מועדף לפתוח את הסיפור?
לא. בסיפור "רוק השטן" של חוליו קורטזאר (ששימש רקע לסרט blow up) הוא מתלבט עם הקורא כיצד להתחיל. וכמו כן ישנם סיפורים שכל הפתיחה שלהם היא התלבטות אחת גדולה, כמו הסיפור חרבת חזעה של ס. יזהר.
האם ניתן רק לכתוב פתיחה?
כן, אפילו יצא ספר כזה, "ספר הפתיחות" של ענר שלו, הקיבוץ המאוחד הספרייה החדשה, 1996. הגם שיש בזה משהו מבריק - לכתוב רק פתיחה - יש בכך גם משהו חלול ולא מספק המותיר אותנו רק עם חצי תאוותנו בידינו.
אשמח לשמוע את חוות דעתכם.



kipul
 
 
לינקים | טיפ | צוות | שירות | פרויקט תרגום | מה חדש | שאלות | המלצות | בית
 
 
 
 
 
הטיפ השבועי