Logo
   
  tip  


הטוב מאוד הוא האויב של הטוב
6-2-2009

"האויב הכי גדול של הטוב הוא הטוב מאוד" אומר הפתגם הידוע. הכרתי אנשים שלגבי כל תחום בחייהם ידעו להתפשר אולם לא לגבי הכתיבה. הבעיה עם הכתיבה שלעיתים נדמה שיש צורך להתקדש כדי לעסוק בה. כמו בטקס מעבר. להמתין למוזות, לשעה הנכונה לרגע הנכון, והרגע הוא אף פעם לא נכון, במיוחד כשמתבגרים. הרי תמיד יש מחויבות ויעד שיש לעמוד בו והאחרון שאנו דואגים לו הוא אנחנו עצמנו. ישנם אלה שזקוקים לסדנת הכתיבה כדי שיהיה להם התירוץ כדי לכתוב ולסגור את אותה פיסת זמן במהלך היום. היו שנים רבות שיכולתי לכתוב רק בסדנת כתיבה, כי דבר לא איתגר אותי כמו הצורך להיות חדשן ויצירתי ובתחרות עם חבריי לכיתה. אבל יש לעניין גם צד אחר. יש לי תלמידה שהתלוננה בפני פעם שאנחנו לא כותבים מספיק בשיעור. טענתי בפניה שהמטרה בשיעור היא רק לטעום מן האפשרות לכתוב ואת הכתיבה האמיתית עושים בבית. היא השיבה שאין לה זמן בבית. גרסתי שלדעתי הסיבה שהיא חסומה איננה שאין לה זמן בבית, אלא שהיא לא מפרגנת לעצמה את הזמן לכתוב. והיא הודתה שזה נכון. לפעמים יש שעות שהיא משחקת סוליטייר כדי להעביר את הזמן ואינה כותבת גם כשהיא פנויה. אינני בא להטיף או למחות נגד בזבוז הזמן כי הרבה כתיבה לא מודעת נעשית בזמן ש"מבזבזים זמן" אבל אני חושב על כן שאם יש צורך להתקדש כדי לכתוב, אולי מן הראוי לעשות זאת כמו בסדרה אוסטרלית שפעם ראיתי שבה לאימא הייתה שעה של קריאה באמצע היום. בשעה הזאת היה אסור להפריע לה. היא לא הייתה אימא באותו זמן, לא ענתה לטלפונים רק הייתה מרוכזת בעולמה, שעה אחת, בין ארבע לחמש. האם אתם יכולים לפרגן רגע אחד לעצמכם?



kipul
 
 
לינקים | טיפ | צוות | שירות | פרויקט תרגום | מה חדש | שאלות | המלצות | בית
 
 
 
 
 
הטיפ השבועי