Logo
   
  tip  


חדוות ההשוואה
27-3-2009

כל שפת דיבור מבוססת על השוואה.אינני מדבר רק על מונחים מתחום הלשון כמו מסמן, מסומן, קונוטציה ודנוטציה, אלא על השפה הפרטית שלנו, ההבנה שהמילה אימא ואימא שלנו או של חברנו היא דבר אחד, מגוון התכונות הפרטיות שאנו קושרים למילה זו בעצמנו, מגוון הרגשות והשדות הסמנטיים שנוצרים כשאנחנו אומרים אם אוהבת, אם חורגת, אם ביולוגית, שמתבססים על מגוון החוויות וההיסטוריה שלנו. מכיוון שבזמן האחרון יוצא לי לקרוא שוב את לאה גולדברג המוקדמת הנה דוגמה למה שאני אומר בשיר:

אני יודעת את פירוש המילה "ערב"./והיא נוסכת תוגה אל לבי המחרד/כי זוהי השעה בה דלתי נסגרת/ והיא תיפתח רק ביום המחרת (לאה גולדברג "דוממים – ב" טבעות עשן)

אם כן, נשאלת השאלה מדוע בשפה ספרותית, השוואות של כ' הדימוי או שיש בהן המילה כמו נחשבות להשוואה שאבד עליה הכלח?
אומנם ישנן מטאפורות אהובות וידועות כמו הסינקדוכה (לקיחת מאפיין אחד והתייחסות אליו כמאפיין כולל כמו "ומבין האילנות הנה השחיר זנב צעיף/והלבינה כנף סנר".מתוך היה ערב הקיץ של ביאליק) או האוטומנטופאות למיניהן, אשר חלקן מעודנות מאוד כמעט סינסתזיות, וחלקן שחוקות כמו רעם או בקבוק, אבל הדוגמה הקלאסית שלמדתי באוניברסיטה למטאפורה היא "אונית לבי" מתוך אחד משיריה של לאה גולדברג. ראוי להביא כאן את הבית במלואו מתוך שיר שנקרא "ככלות הכל":
וזה אשר היה לי שיר ומגדלור/יניף פנס כבוי מול אכזבה שותקת,/ ולא יאיר באפלת מגור/ את אונית-לבי המתרחקת.
יש לנו כאן שדה סמנטי שלם של השוואות. האם ללב יש אוניות? האם ראיתם אוניה בצורת לב? ובכל זאת המשוררת אומרת אנית-לבי ואנחנו מבינים בדיוק למה היא התכוונה, בלי להשתמש פעם אחת בכ' הדימוי. עדיין ההשוואות שאני הכי אוהב הן ארס-פואטיות. כבר הזכרתי באחד הטיפים הקודמים שלעיתים עלינו להפליג מאוד כדי לדייק במה שאנו רוצים לתאר. מקבת, הצועד אל מותו משווה את חיינו ל"צל עובר, שחקן עלוב/המקפץ שעה על הבימה/ומתנדף: הם רק מעשייה /של מפגר, גבוב של שצף-קצף/בלי שום מובן. (תרגום ויזלטיר, עמ' 119)" ההשוואה כאן עולה מדרגה. מקבת הוא דמות היסטורית וגם בידיונית, המשחק אותו הוא גם אדם פרטי, אך באותו רגע גם מקבת. הוא שרוי כולו במציאות ההווה וגם במציאות דימיונית, והמחבר כמו מחבר את שתי המציאויות יחד על מנת לקחת דבר מלאכותי ולעשות אותו לאמיתי. מה ניתן ללמוד מכל זה? אולי כמו שניסחה זאת אמילי דיקינסון "אמור את האמת, אך אמור אותה עקום" מלאכתו של היוצר היא למצוא את אותה זוית בה הדמיון והמציאות יוכלו לשכון זה לצד זה עם ערך מוסף שנובע ממה שמשתבר בו כמו פריזמה. חדוות ההשוואה אם כן צריכה להיות כזו המשווה בין המילון האובייקטיבי למילון הפרטי שלכם. בשבוע הבא אציג את הצד השני של אותה שפה פרטית

 



kipul
 
 
לינקים | טיפ | צוות | שירות | פרויקט תרגום | מה חדש | שאלות | המלצות | בית
 
 
 
 
 
הטיפ השבועי