Logo
   
  tip  


לבחור בשפה הנכונה
3-4-2009

הבחירה בשפה הנכונה יכולה להיות דבר מורכב. לא רק בעברית שהיא שפה תזזיתית המשתנה ללא הרף, לא רק בבחינת מה שנחשב לסלנג ומאומץ או נדחה לאורך השנים, אלא גם מבחינת האתגר שהיא מציבה לנו כיוצרים. השבוע שמעתי חיילת באוטובוס אומרת שצפוף לה רצח. האם ביאליק היה מעלה בדעתו ששתי המילים הללו יתחברו? האם ס. יזהר? מכיוון שאיננו יכולים לדעת איזו שפה תדובר בעתיד ואיזה משלב ואיך הוא יראה, אם בוחנים את העברית מבחינה היסטורית, אפשר לתת את מלוא הנקודות על פיענוח הגנום של השפה בשירה לרחל, אשר למדה את העברית מן הילדים בגן אותו ניהלה והשכילה לבחור בשפה הנכונה כך ששיריה קריאים עד היום. שלונסקי ורטוש, למרות שתרמו הרבה לשפה העברית, כשלו כשהדבר נוגע לשירתם. גם אם נהנים ממצלוליה, אי אפשר להבינה עד הסוף. בפרוזה הענין יותר מורכב, אך אפשר לציין לטובה את ש"י עגנון שליבו לא נטה אחרי האופנות התקופתיות, ועם כל הקושי שהוא מציב לנו הוא איננו מסובך כמו המשלבים והסלנג של סופרי דור המדינה למיניהם שניסו ליצור שפה יש מאין. בעיני המילים עצמן מתנהגות לפעמים קצת כמו תמונתו של דוריאן גריי, הן משנות צורה ומשמעות, מזדקנות או מצעירות, ולעיתים הן יכולות להיות ד"ש מנעוריך, מילות קוד המחברות בין בני דורות שונים, אפילו בעידן שבו ההבדל הדורי הוא לא מה שהיה פעם ונקודות החיבור הן לפעמים אילו תוכניות מצויירות ראית באיזה ערוץ טלוויזיה.
היכן היא מכשלתן של המילים?
לאה גולדברג, משוררת שיש מה שאוהבים לשנוא, ניסחה זאת בקלילות ב"טבעות עשן":
ואני כותבת שירים ומכתבי אהבה/וחושבת על זה שישכחני מחר/ופותחת את הספרים אשר אין בם תשובה/על כל מה שעוד לא נפתר (בשעה שכבים ניצוצות)
המילים מפרפרות בין זיכרון לשיכחה, אנחנו יוצרים בהווה ולא רק שעל אף שכל בני האדם דומים זה לזה בכל דור ודור אנחנו צריכים לענות על התשובות העדכניות לבני דורינו, גם החומרים מהם בנויה היצירה הם דבר מה נעלם. עם כל זאת שהיצירה יכולה להיות מכונת זמן, שיכולה להשיב לנו נעורים וחוויות, השפה בסופו של דבר לא יכולה לענות על כל מצב עתידי. אנחנו זקוקים לקוראים חכמים לשם התיווך, בין היתר משום שכיום ישנה מגמה של היטפשות ואי הבנת הנקרא. צר לי לומר, אבל כל הששפה של השיריםם ברדיו, הכתבים בטלויזיה וכיוצא באלה, מנוונת לנו את המוח. אני לא נגד סלנג. "אם יש גן עדן" של רון לשם הוא ספר שניתן להתווכח על איכויותיו הספרותיות, ודווקא משום עיסוקו האובססיבי בשפה ויצירת סלנג משל עצמו, דומני כי יהיו לו חיי מדף ארוכים. אבל עוד חזון למועד.
ונושרים אל מאפרת-הזמן רגעים כבים,/וידי הרפה מלטפת את ראש העבר,/ וטרפי זכרונות משלכת אלפי סתווים/מרחפים על מצח היום שחור. (לאה גולדברג)


kipul
 
 
לינקים | טיפ | צוות | שירות | פרויקט תרגום | מה חדש | שאלות | המלצות | בית
 
 
 
 
 
הטיפ השבועי