Logo
   
  tip  


לא תלך אחר רבים להטות
17-7-2009

כשאנו מסתכלים על האקטואליה בעיני היצירה ניתן למצוא עקרונות רגשיים שראויים ליישום. הסיבה למשל שתמונת התינוק הגווע של האם החרדית המתעללת משפיעה עלינו  כל כך היא משום שהוא תינוק ומשום שהוא גווע, דבר המהווה שילוב של שני עקרונות: רגישות ופגיעות. אנחנו רגישים מאוד לכל מה שקורה לילדים (ולראייה השיר: "אלוהים מרחם על ילדי הגן" של עמיחי) וכשאנחנו רואים מישהו במצב של פגיעות, כמעט מוות, משל היה מוזלמן קטן, הזעם והרגשות מתעוררים בנו מנותבים  לדעה ולחוויה רגשית שגם מגדירה לאיזה מחנה אנחנו משתייכים ומפרידה או מאחדת אותנו.

לא על זה רציתי לכתוב הפעם. רציתי לכתוב על יוני רועה וראיון עימו במעריב שמתפרסם בסוף שבוע זה. אחת התלונות שלו היא שלאחר שהלחין 600 שירים ב-20 שנה הוא איננו מוצא טעם לכתוב משום שאין למי ובגלל שמציבים מולו דרישה לשירים פופולריים ומקצבים פופולריים. הויכוח הזה איננו חדש והאמת היא שאני מחזיק בדעה שעשייה (בגבולות מסוימים) עדיפה על אי עשייה. בעיני דווקא המגבלות שמטילים מזמינים מסוימים לעבודות מסוימות יכולה לאתגר את כשרונך. אם כי ניתן לנקוט בגישה ההפוכה ולנסות לשבור את כל החוקים ולהחליט שאתה לך יודע מה העם רוצה אלא מה העם צריך, העניין הוא שמבחינה פילוסופית אין צורך ביותר מקורא אחד טוב ליצירתנו, העניין הוא שכאשר יוצרים יצירה פופולרית אי אפשר להתכחש לרוח הזמן, צריך להתחכם לה.



kipul
 
 
לינקים | טיפ | צוות | שירות | פרויקט תרגום | מה חדש | שאלות | המלצות | בית
 
 
 
 
 
הטיפ השבועי