Logo
   
  tip  


מתי ניגפת היצירה בפני המציאות?
30-10-2009

עיתון יום האתמול בישר כי משפחתו של חיים מרגליות קלווריסקי תובעת את אלון חילו על פגיעה בשמו הטוב של סבם. הם דורשים מיליון שקל(לקרן להנצחת דמותו האמיתית), עריכה מחודשת, עצירת ההפצה, איסוף עותקים וכו' וכו'

ברור שהעלבון האמיתי הוא בכך שקיוו לעשות ענבים מספרו של אלון חילו, גם אם לא בכסף אז בהנצחת סבם ויעשו באושים. אין ספק שהתביעה הזו הגם שהיא נראית קטלנית, עומדת על כרעי תרנגולת ואין בית משפט שלא ידחה אותה על הסף ברגע שתגיע אליו, ויש כאן יותר ניסיון לפגוע או לסתום את פיו של חילו מאשר משהו מאיים באמת. אני מודה שאינני עורך דין, אבל ממה שקראתי על המצב גם בחו"ל וגם בארץ, שבה כמעט כל ספר שני מבוסס על חיי אדם אמיתי, עומדת לחילו ההגנה שמדובר בבדיון אפילו אם הוא מתבסס על דמות אמיתית. בניגוד למשל לפרשת תדי כץ, אין כאן שום ניסיון להתיימר ולספר "אמת". ונניח ואפילו היה חיים מרגליות קלווריסקי היה בחיים, הוא לא היה יכול לתבוע פיצויים בלי הוכחת נזק, ואיך בכלל מתחילים להעריך נזק לזיכרון היסטורי של אדם? ואפילו והייתה עילה, היה צריך לדחות את התביעה על הסף כי בסופו של דבר הגבול בעיני במקרה של יצירה בדיונית או מבוססת על סיפור אמיתי, איננו לגופו של אדם, אלא מבחינת העובדות ההיסטוריות הכלליות. אסביר למה אני מתכוון. אם בסרט, בדיוני או מציאותי, היו טעויות עובדתיות כמו לומר שמלחמת העולם פרצה בשנת 1938, אני אזעק חמס, אבל לגבי עניינים שבלב נניח שגולדה מאיר אהבה את דוד בן גוריון או שנאה שנאת מוות את שרת, אף אחד ממשפחות שלושת המנהיגים שמניתי לא יכולה לטעון לנזק. אלון חילו הוא עורך דין, הוא בוודאי יודע זאת ולכן תגובתו לתביעה היא "אין תגובה"

אלא שאם חשבתם שהחיים מסובכים גם ככה, המדור התרבותי של מעריב היום מודיע כי הופסקו צילומים של סרט בעקבות ספרו של מרקס "זכרונות מהזונות העצובות שלי שבו מתוארת דמות של בעל טור מריר ששוכב עם מאות נשים בתשלום וליום הולדתו התשעים מבקש לעצמו בתולה צעירה. במקסיקו הואשמו יוצרי הסרט בהדחה לזנות של קטינים, והויכוח ניטש וסוער. טיעוניהם של השוללים את הפקת הסרט הוא שלספר יש תפוצה מוגבלת, אבל המימד הויזואלי של סרט יכול להסית צופים לדברים המנוגדים לערכים המקסיקנים. האמת היא שהדבר הטוב ביותר שיכול לקרות לספרים שבמחלקות שיאסרו את התפתחותו בדרך כלשהי, כך למשל כשהספריות סירבו לקנות את הקלברי פין בגלל בוטותו הצהיר מארק טויין שעדיף כך כי אז ימכרו יותר ספרים לאנשים פרטים. הדבר אכן מתרחש גם במקרה הזה, ואנשים קונים את ספרו של מרקס להבין על מה הרעש, בעוד שלו היה מופק הסרט, כל הסיפור היה יכול להסתיים בקול ענות חלושה.

מוסר השכל - אם אתם כותבים על דמות היסטורית או אפילו על אחותכם המשוגעת, אתם מוגנים כל עוד היא לא תוכיח שנגרם לה נזק. אם היא מפורסמת ועוד איך מותר (לפחות לפי החוק האמריקאי)

לפעמים עדיף לכתב על דמות ערירית אבל גם אם המוסר נלחם נגד יצירתכם, רק תרוויחו מכך. (ואפריים קישון כתב על כך לא אחת)



kipul
 
 
לינקים | טיפ | צוות | שירות | פרויקט תרגום | מה חדש | שאלות | המלצות | בית
 
 
 
 
 
הטיפ השבועי