Logo
   
  tip  


שני טיפים אודות מיתוסים שכיחים על אמנות
13-11-2009

לא תכננתי לכתוב על כך השבוע, אבל לעיתים האקטואליה דוחקת את המתוכנן מראש, או כמו שאומרים באידיש, האדם מתכנן והאלוהים צוחק:

1.עשינו אמש את התרגיל המשולש בתיאטרון החדר. התרגיל המשולש שהוא אחת הדרכים המורכבות בפשטותן להתוודע לעצמך מורכב משלושה חלקים. בחלק הראשון מותר לך לעשות כל דבר ברחבי הבמה, כל עוד אינך פוגע בשלמותם ורווחתם של הסובבים אותך או הציוד שמסביבך במשך שישים שניות. בשישים השנים הבאות מותר לך לדבר על כל נושא שבעולם - ובסופו של דבר אתה מדבר על עצמך. ובשלב השלישי אתה בוחר חפץ ומדבר בשם החפץ. התענוג שהיה אמש בביצוע התרגיל המשולש היה לראות כיצד מישהי מתמודדת עם הדימוי שלה כיפה ומפורסמת, כך למשל היא בחרה לשבור את דימויה כיפה על ידי העוויות פנים שונות ומשונות, וכשהיא הייתה צריכה לבחור חפץ היא בחרה בפרוזקטור, ואת הניתוח לכך, מפאת צנעת הפרט, אותיר בידכם. אבל היה זה התרגיל שעשתה משתתפת אחרת שהביא אותי לכתוב את הטיפ השבועי היום. החפץ שבחרה משתתפת אחרת היה דף נייר חלק. יש כאן כבר פוטנציאל לכשל ומחסום יצירתי, אבל העניין הוא שבתור דף נייר היא רצתה שיכתבו עליה דבר שהוא אמת, דבר היוצא מהלב, בעוד שאני בתוך צופה, ואולי זה מה שמאפיין אותי, חשבתי לעצמי שלו הייתי דף נייר הייתי רוצה שיכתבו עליי משהו טוב ויפה, אם כבר היעוד שלי הוא להבליח רגע ולהיזרק במשנהו. האם מה שהוא אמת לא יכול להיות טוב ויפה? יכול, אבל כמו שכבר הזכרתי בעבר אמת לא הופכת את היצירה לטובה, גורמים לנו לחשוב כך, אבל לא כל גילוי לב, מזעזע או מרגש ככל שיהיה הופך יצירה לטובה. יש לי תלמידה ששנתיים אני נאבק לשרר את היוצרת שבה, וגם זאת אחרי למעלה מעשר שנים שהיא לומדת כתיבה במסגרות שונות, אני וכל מוריה קודם הבחנו בהשכלתה, בסיפור חייה המרתק, בכישרון אבחנותיה, כולנו (ואני יכול להעיד על כך כי ראיתי מכתבים שכתבו לה מוריה כבר לפני חמש-עשרה שנים) מבקשים ממנה לעשות את הדילוג ההכרחי מהאמת, לפרשנות האמת ולסיפור הטוב והיפה. אפשר להדגים זאת באמצעות משפט אחד. באחד מסיפוריה תולים את קרובת משפחתה במחנה השמדה לצלילי התזמורת. עוד לפני 12 שנה שאלה המנחה שלה:מה נגנה התזמורת? מן הסתם זו שאלה נודניקית, שאלה שאין לה תשובה עובדתית, ומי שיודע את התשובה איננו עימנו עוד. למעשה השאלה הזו יכולה לצבוע את כל הסיפור באור אחר, מנגנה עצובה, שמחה, קלאסית או ממארש צבאי היו אומרים הרבה על יחס רוצחיה מחד ויש כאן גם מימד חושני יותר כמו ההבדל בין להגיד "12 לחמניות לארוחת הבוקר", (כשם ספרו של נוח קליגר - שזה עובדתי) ל"לחמניות חמות לארוחת הבוקר" (שכך היה נדמה לי שקוראים לספר כששמעתי את שמו כשביקרתי במחנות ההשמדה, וכשעמדתי בקור הסתויי של פולין יכולתי לדמיין את הלחמניות החמות שאוכל בלי קשר למספרן) תמיד אני מספר בהקשר זה שמבין מספרי הסיפורים של יוון העתיקה, ההיסטוריונים היו אלה שהרוויחו הכי פחות, וגם הם העדיפו את היופי על האמת.

 

2.היום בעיתון ידיעות יש כתבה על אמני רוק שמתו בגיל 27 כאילו זו קללה. השנקל שלי לגבי הכתבה המלומדת הזו היא שיש גם הרבה שלא מתו בגיל 27 ופשוט פחות מעניין לספר את סיפורם, שאנו פועלים לפי תבניות ויותר מכך שאלה כתבות שכותבים בדרך כלל צעירים שנמצאים באובססיה לגבי גילם וגאוניותם כביכול בחברה שמקדשת את הנעורים. עם משוררים המיתוס מדבר על גיל 30 עם סופרים גיל 40 והסיבה היא שרוב אלו שמתו צעירים מתו לפני שעשו יותר מדי שטויות שיכולות להעיב על הצלחתם.

הסיבה שאני מתנגד לכתבות מסוג זה שהן יוצרות מצד אחד ציפיה למוות את אתה אמן ומצד שני מפחידות אנשים שאינם בתחום מלהיכנס אליו בגלל שהם מפחדים למות בגיל צעיר. כבר היה לי טיפ על כך שיש להפריד את המוזה מאיתנו, הפעם אני רוצה לספר על המורה הנערץ שלי להיסטוריה שסיפר לי שאם לא יצרת את היצירה המופתית והגאונית שלך עד גיל 30 אין לך סיכוי ליצור משהו טוב אחרי ואתה נדון לקמילה. אני הייתי בן 16 כשהוא סיפר לי את זה, הוא בוודאי היה לפני שנתו השלושים. עשר שנים מאוחר יותר נפגשנו באוניברסיטה. הזכרתי לו את מה שאמר לי הוא השיב לי "טעיתי. לפחות בתחומי הכתיבה, אנשים המזדקנים, מתיישנים כמו יין משובח". הגם שכיום אני יכול לומר שאכן ישנם אלה המביישים את נעוריהם בזקנתם, יש משהו הרבה יותר אופטימי במחשבה שאתה מזדקן כמו יין.



kipul
 
 
לינקים | טיפ | צוות | שירות | פרויקט תרגום | מה חדש | שאלות | המלצות | בית
 
 
 
 
 
הטיפ השבועי