Logo
   
  tip  


תפסת מרובה לא תפסת
9-5-2010

השבוע בכיתת המשחק שלי סיפר אחד המשתתפים, כיצד הזמין אותו מוסד מסוים לביים הצגה לכבוד סיום השנה, ולמה הדבר לא צלח. הוא התלונן שאיננו יכול גם לעשות תאורה, גם להפיק, גם לכתוב את הפסקול, גם לביים, בעוד כל הנסיבות הן נגדו ואיש לא תומך בו.

המורה שלנו, שהיה מעורב בעניינים אמר שהטעות שלו היא שהוא חושב על הדבר כהצגה, אותה באמת אי אפשר להעמיד בפרק זמן קצר במקום כמסכת של קטעי קישור בין שישים שזה מה שביקשו ממנו.

מה שאני למדתי מהסיפור הזה, ביחס לכתיבה, הוא שלפעמים אנחנו חפצים ליצור את היצירה הגדולה של חיינו, אבל איננו מסוגלים בגלל אילוצים פנימיים וחיצוניים, כמו קושי נפשי, זמן, משפחה ילדים עבודה, אז במקום ליצור משהו צנוע, איננו יוצרים כלום.

נזכרתי בבורחס שרצה לכתוב מספר רומנים, אך חשש שבגלל שהוא הולך ומתעוור לא יצליח להשלימם, אז כתב אותם בצורה של סיפורים קצרים. השיטה שלי היא לכתוב מונולוגים או סצנות שיכולות מצד אחד לעמוד בפני עצמן ומצד שני יכולות להתפתח למשהו מקיף הרבה יותר. בעיני זה יותר טוב מסינופסיס כי זה משהו שאפשר בקלות לעשות ממנו כל מה שנרצה.

לא משנה מה אתם כותבים, אני מציע לכם בכל מקרה לא לקפוץ מעל הפופיק ולהבין שפשרה איננה דבר רע, לפעמים היא הדבר היחיד שיש.

 



kipul
 
 
לינקים | טיפ | צוות | שירות | פרויקט תרגום | מה חדש | שאלות | המלצות | בית
 
 
 
 
 
הטיפ השבועי